הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' לנקרי ואח'

פסק דין

1. לפני תביעת שיבוב שהגישה התובעת, אשר ביטחה רכב מ.ר. 53-045-61 (להלן: רכב התובעת) בפוליסת ביטוח תקפה לעת התאונה. הרכב ניזוק ביום 23.5.12. התובעת שילמה למבוטח בהתאם לחוות דעת שמאי ובהתאם לפוליסה סך של 12,702 ₪ נכון ליום הגשת התביעה והגישה תביעה זו מכת זכות השיבוב.

גרסת התובעת

2. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו. לאחר עצירה, בהתאם לתנועה בכביש, משאית נהוגה ע"י נתבע 1, בבעלות נתבעת 2 ומבוטחת ע"י נתבעת 3, התנגשה ברכב התובעת מאחור. לכתב התביעה צורפו, בין היתר, חוות דעת שמאי והודעת נהגת התובעת.

3. בהודעת נהגת התובעת נרשם: "נסיעה ... בפקק תנועה לכיוון ת"א. רכב לפני עצר פתאום. (ניסיתי לא לפגוע בו. לא נגרם כל נזק). בהתנגשות עם משאית מאחור... גרמה לנזק פחחות בלבד".

4. בעדותה בביהמ"ש העידה נהגת התובעת כי הנסיעה היתה איטית מאוד "פקק רגיל לכיוון תל אביב" בשעות הבוקר. הנהגת תארה את הנסיעה "נסיעה, עצירה. נסיעה, עצירה". בשלב כלשהו, הנהגת לא שמה לב שהרכב שלפניה (להלן: הרכב הראשון) עצר ולכן בלמה בפתאומיות "כתוצאה מכך הרגשתי חבטה חזקה מאחורה". הרכב הראשון התקדם מעט וכאשר הנהגים יצאו מהרכבים הבחינה כי החלק הקדמי של רכבה והחלק האחורי של הרכב הראשון לא ניזוקו. בחלק האחורי של רכבה ראתה "נזק משמעותי" והפגוש של המשאית שמאחור היה בהטיה, דהיינו, היה מגע בין רכב התובעת למשאית. שלושת הנהגים החליפו פרטים. כאשר עומתה עם גרסת נהג המשאית לפיה היא זו שנסעה לאחור בעקבות בלימת הרכב הראשון וכתוצאה מכך ארעה התאונה בינה לבין המשאית, טענה נהגת התובעת: "לא היתה לי סיבה לנסוע לאחור, הייתי עסוקה בזה שמקדימה אם קרה או לא קרה שום דבר. לא רואה שום סיבה לנסוע אחורה".

נהגת רכב התובעת אישרה כי לאחר התאונה, טרם שהתברר לה שווי הנזק, פנתה אל הנתבע 1 והציעה כי טרם פניה אל חברת הביטוח יבדקו את היקף הנזקים ואולי יוכלו להגיע להסכמה ביניהם, זאת מאחר והפעילה את פוליסת הביטוח בעבר וחששה מהפעלה נוספת והשפעתה על גובה הפרמיה. אולם, כאשר התברר לה היקף הנזק ברכבה ולאחר שנתבע 1 מסר כי הנזק במשאית הוערך בסך של 8,000-9,000 ₪, הפעילה את הפוליסה.

5. בחקירתה הנגדית שבה נהגת התובעת וחזרה על גרסתה. הנהגת העידה כי הנסיעה היתה איטית מאוד, פחות מ-10 קמ"ש. הנהגת העידה כי הבחינה במשאית רק לאחר שעצרה והרגישה בחבטה מאחור. לאחר מכן הרכב שמלפנים התקדם מעט, כמטר. כשיצאו מהרכבים לא ראתה נזק ברכב הראשון ובחלק הקדמי של רכבה, בניגוד לחלק האחורי של רכבה ששם נראו סמני נזק מובהקים. הנהגת חזרה על דבריה כי לא נסעה לאחור כדי לראות את הנזק אלא הרכב הראשון התקדם בנסיעה קדימה "לא, למה? הוא נסע קדימה... הוא התקדם". הנהגת ציינה כי ניסתה לאתר את נהג הרכב שמלפנים במס' הטלפון שמסר לה מיד לאחר התאונה אך לא הצליחה "קיוויתי שחברת הביטוח תוכל באיזה דרך". ב"כ התובעת מסר כי גם התובעת לא הצליחה לאתרו (ע' 6 ש' 19).

6. הוצגו תמונות נזק (נ/1) בהן נראית פגיעה בחלק האחורי של רכב התובעת וכן פגיעה בטמבון הקדמי של המשאית. גם בחוות דעת השמאי מטעם התובעת צויין נזק לחלק האחורי בלבד, ללא נזק בחלק הקדמי.

גרסת הנתבעים

7. בכתב ההגנה נטען כי בעת עמידה בפקק תנועה, נסע רכב התובעת לאחור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

8. בהודעתו (נ/2) מסר נתבע 1: "עמדתי בפקק. להפתעתי הנהגת שלפני החלה לנסוע ברוורס ופגעה במשאית שלי". בהודעה נוספת נרשם: "נסעתי בכביש... תנועה היתה עמוסה בשעת בוקר ... עמדתי עם משאית ... בפקק. הרכב שהיה לפני היה ... ממני כ-8 מטרים לערך. בעודי עומד במקום לפתע נשמעה חבטה בחזית הרכב. להפתעתי הנהגת שהיתה מלפני הכניסה למהלך אחורי במהירות והתנגשה בי בעוצמה. שאלתי את הנהגת מה קרה ענתה לי כי נכנס לה בטעות למהלך אחורי ולא שמה לב כי הרכב נוסע לאחור. עוד טענה כי היא נכנסה ברכב הקדמי ופגעה בו בעודה נמצאת בפקק".

9. נתבע 1 העיד כי בעודו עומד בפקק, נהגת שנסעה עם רכבה משמאלו, פנתה אליו בשאלה כיצד להגיע לתל אביב. בעודו מסביר לה, כשרכבו בעמידה, שמע חבטה "ובאלפית השניה לפני החבטה ראיתי אוטו שדוהר לעברי ברוורס". הנתבע העיד כי לאחר התאונה הסבירה לו הנהגת כי פגעה ברכב שלפניה, לא שמה לב איך שילבה הילוך אחורי ונכנסה בו מאחור. הנתבע העיד כי אורות הרוורס ברכב התובעת דלקו. הנתבע שב והעיד: "בזמן התאונה הרכב שלי עמד, לא זז. אני הסברתי לגברת שלידי. גם לא לקחתי ממנה פרטים שתבוא להעיד... באלפית השניה ראיתי אותה לפני שהיא נכנסה בי". הנתבע העיד כי כאשר ירדו מהרכבים הבחין בנזק בדלתות הרכב הראשון. עוד העיד: "שאלתי אותה לפשר הענין, היא בכתה ואמרה שלא שמה לב שהיא שילבה להילוך אחורי ואמרה שאם זה לא נזק גדול היא תשלם ללא עירוב הביטוח".

10. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לפני הפגיעה היה מרחק של בין 5-7 מטרים בין כלי הרכב ובפעם הבאה שראה את רכב התובעת היה אלפית שניה לפני התאונה, בפגיעה עצמה. הנתבע אישר כי המרחק בין שני כלי הרכב, טרם התאונה היה גדול, באופן שגם משאית יכולה להכנס ביניהם "כן, אני לא ממהר". גם הנתבע העיד כי ניסה להביא לעדות את נהג הרכב הראשון, אבל הוא "נעלם". הנתבע נשאל: "יתכן שתוך כדי שאתה מסביר לגב' כיצד להגיע לתל אביב יתכן והיית בהילוך ולא שמת לב ונכנסת ברכב התובעת?" והשיב: "ממש לא".

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים, עיינתי במוצגים, לרבות תמונות הנזק, אני סבורה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה וכי יש לקבל את התביעה.

12. עדות נהגת התובעת משתלבת עם ההודעה שמסרה בסמוך לתאונה. עדותה בדבר אופי הפגיעות ברכבה – בחלק האחורי בלבד – מתיישבות עם הנזקים שפרט שמאי התובעת בחוות דעתו. דווקא הנתבע העיד כי ראה פגיעות ברכב הראשון בדלתות, אשר לטענתו נגרמו כתוצאה מפגיעת רכב התובעת ברכב הראשון. פגיעות כאמור סביר שהיו מותירות אף נזק בחלק הקדמי ברכב התובעת, אך נזק כאמור, לא נמצא בחוות דעת שמאי התובעת. ב"כ התובעת מסר כי עד כה לא הוגשה תביעה בנוגע לנזקי הרכב הראשון.

13. בפגיעה המתוארת – חלקו האחורי של רכב התובעת וחלקה הקדמי של המשאית – בתנאי נסיעה בפקק ההגיון והשכל הישר מלמדים בדרך כלל כי הרכב שמאחור – המשאית בענייננו – הוא שפגע ברכב שלפניו. בענייננו, אף לא מצאתי כי הסבר הגיוני לכך שנהגת התובעת תיסע לאחור בנסיבות בהן התנועה עמוסה, רכב לאחר רכב, כפי שתארו שני הנהגים.

14. יתר על כן, גרסת הנתבע לפיה טרם אירוע התאונה כלי הרכב היו במרחק של כ-8 מטרים זה מזה ואז נהגת התובעת שילבה הילוך אחורי ונסעה במהירות 8 מטרים לאחור, וכדברי הנתבע הרכב "דהר" לעברו ונכנס במשאית "בעוצמה", כאשר התנועה פקוקה, מבלי לשים לב אינה סבירה בעיני ואינה מתיישבת עם ההגיון.

15. דווקא מעדות הנתבע עולה אפשרות סבירה יותר כי דעתו היתה מוסחת בשיחה עם הנהגת משמאל, כאשר הנתבע העיד כי הפגיעה ארעה תוך כדי ששוחח עם הנהגת האמורה, לא הבחין כי הרכב לפניו עצר, המשיך בנסיעה וכתוצאה מכך ארעה התאונה.